x
חוסן היהלום - המפתח לקהילה ולארגון חזקים במצבי משבר, חירום ואסון
החוסן הקהילתי נמדד בחמישה מדדים: עמדה חיובית; מיקוד במטרות וביעדים; גמישות והתייחסות לצרכים ולתנאים; פעולה מאורגנת וחתירה לאפקטיביות וליעילות; גישה יוזמת, מעשית ומכתיבת-כיוון

 

מאת: ד"ר אורי בן-נשר

יעוץ ארגוני, פיתוח משאבי אנוש, מחשבים והערכות לשעת חירום
החיים, כידוע, הם לא פיקניק. לצערנו, אמרת הסבתות הזאת נכונה במיוחד בישראל, שבה אסונות ומצבי חירום הם כמעט חלק משגרת החיים.
בחברה הנאלצת להתמודד דרך קבע עם איומים ומצבי דחק וחירום, יש חשיבות רבה ליכולת העמידה – של החברה כולה ושל קהילות וארגונים בתוכה. מושג חשוב בהקשר זה הוא החוסן הקהילתי, שפירושו יכולת תפקוד תקין ולאורך זמן של הקהילה ושל החברים בה במצבי דחק ואסון.
החוסן הקהילתי נמדד בחמישה מדדים: עמדה חיובית ("מעז יצא מתוק"); מיקוד במטרות וביעדים; גמישות והתייחסות לצרכים ולתנאים; פעולה מאורגנת וחתירה לאפקטיביות וליעילות; גישה יוזמת, מעשית ומכתיבת-כיוון (פרואקטיבית, כניגוד לגישה פסיבית ותגובתית).
חוסן הקהילה או הארגון, ובפרט ארגוני עבודה, נמדד בתפקודם, כלומר - ביכולת לתת מענה מתאים לחברי הארגון וללקוחותיו למרות מצב החירום והאסון, תוך שיפור מתמיד של המענה בהתאם לצורכי החברים והלקוחות ובהתחשב באילוצים ובמגבלות, המקשים על החברים ועל הארגון כאחד; ביכולת להמשיך לתפקד גם כשהמצב מחמיר, תוך הבחנה בין עיקר לטפל ויצירת חלופות רלוונטיות כדי לתת את המענה הנדרש; וביצירת יכולת מתמשכת לאורך זמן, תוך שמירה על כשירות החברים ובעלי התפקידים (למשל, באמצעות עבודה במשמרות), כדי לאפשר הן לחברי הארגון והן למסגרת הארגון עצמו לשרוד במצב החירום בצורה המיטבית.
 
תמיכה חיצונית: גורמי חוסן קהילתי היגייני (תחזוקתי)
חוסן קהילתי דורש תמיכה מבחוץ ומענה על צורכי הקהילה. כאשר צרכים אלה מסופקים, הקהילה ממשיכה לתפקד; כאשר אין הם מסופקים, והקהילה אינה זוכה לתמיכה, המצב נתפס כלא-הוגן, תפקוד הקהילה נפגע והיא מתפוררת או נוטשת. החוסן הקהילתי הנובע מן התמיכה החיצונית נקרא חוסן קהילתי תחזוקתי, או היגייני.
בישראל, הגורמים התומכים בקהילה מבחוץ הם רשויות הממשל (הלא הן זרועות השלטון השונות), צה"ל וארגונים וולונטריים. העזרה שמושיטים גורמים אלה נחלקת לסיוע בהישרדות ובקיום הפיזי (חיים, גוף ורכוש) ובשיקום ובהחזרת הקהילה לתפקודי השגרה.
הצרכים השונים של הקהילה, שעל הגורמים התומכים לספקם, נחלקים לשישה סוגים עיקריים: צורכי קיום; צורכי הגנה וביטחון; צורכי מידע, הכוונה ואוריינטציה; צורכי חברה, אהדה ותמיכה; צורכי מורל, עידוד ותקווה; צורכי פיצוי והעדפה; צורכי חופש בחירה ואוטונומיה.
 
עוצמה פנימית: גורמי חוסן קהילתי מוטיבציוני
החוסן הקהילתי אינו נובע רק מן החוץ, אלא גם מבפנים – מיכולתה של הקהילה עצמה להתמודד עם מצב האיום. גורמי החוסן הקהילתי הפנימי נובעים מהתפקוד האישי והקהילתי במצב החירום, ולפעמים גם מעצם הקושי הגלום במצב, מהאתגר שהוא מציב בפני הקהילה ומן ההתמודדות עמו.
לגורמים בוני החוסן הקהילתי הפנימיים אחראים גורמים פנימיים בקהילה, כגון בני משפחה, שכנים, חברים, מתנדבים והרשות המקומית; משאביהם העצמיים, מיומנויותיהם וכוחותיהם הנפשיים והפיזיים - כגון כלי רכב וציוד מכני והנדסי (צמ"ה), התנדבות בעלי מקצוע, תרומת מזון, ביגוד, אירוח חסרי בית וכו'.
גורמי החוסן הקהילתי הפנימיים תלויים בתפישה העצמית של הפרטים את עצמם כקהילה - גיבוש, לכידות וזהות - ומבוססים על ערכים, אמונות, נורמות וציפיות הדדיות המשותפים לחברי הקהילה. פרטים השייכים לקהילה חסונה, בעלת כושר התמודדות, מתמקדים בהתמודדות ובהתגברות על האיום או מצב הדחק ובהפיכת המצב לנקודת זינוק וקידום הקהילה לעבר יעדים אישיים וקהילתיים, בבחינת "מעז יצא מתוק".
חשוב לתת את הדעת לכך, שגורמי החוסן הקהילתי הפנימיים אינם יכולים להתממש אלא בתנאים מתאימים, כגון מידע זמין על המצב ועל דרכי ההתמודדות המומלצות; מתן אוטונומיה במימוש פתרונות; מתן אפשרות לשיתוף ומעורבות קהילתית בפיתוח הפתרונות; מתן הכשרה בסיסית והדרכה לפרטים בקהילה לקראת מצבי איום ודחק; ביטוי הערכה והוקרה לעוסקים בפעילות ההתמודדות והשיקום; ומשוב זמין ונגיש על הצלחת ההתמודדות עם האיום או מצב הדחק ברמת הפרט, המשפחה והקהילה.
לגורמי החוסן הפנימי שישה מרכיבים דומיננטיים אפשריים:
            1.      מסגרת של מודעות ומתן משמעות ערכית לאיום או למצב הדחק.
            2.      רצון או צורך לתפקד גם במצב חירום ולהתמודד עם האתגר.
            3.      מיקוד שליטה פנימי ורצון של הפרטים להשפיע על עתידם ולעצב אותו בכוחות עצמם.
            4.      אמונה ביכולת ההתמודדות והרגשת מסוגלות.
            5.      גיבוש, לכידות וזהות קהילתית – תחושה של הפרטים שהם משתייכים לקהילה.
            6.      מחויבות, נחישות והתמדה – נכונות לחתור ליעדים וכושר סיבולת.
 
חוסן היהלום: עקרונות, תהליך ושלבי יישום
אחד הכלים האופרטיביים לחוסן תפקודי מערכתי בארגון הוא מודל "חוסן היהלום" – חוסן מוטיבציוני המסתמך על כוחם ותרומתם של הפרט, הקבוצה והקהילה. המודל משלב היבטים של לימוד והדרכה, הבנה מערכתית ותפיסת עולם ופיתוח נורמות והתנהגויות התורמות לחוסן הקהילה.
 
מודל חוסן היהלום מורכב משישה רכיבים, המתלכדים למערכת אחת בעלת אופי דינמי – קרי, כל אחד מהרכיבים הוא עצמאי, אך משולב ביחסי גומלין עם שאר הרכיבים ומשתנה עם חלוף הזמן. לפיכך יש לחזק באופן שוטף כל אחד מהיסודות, ולא להסתפק בפעילות חד-פעמית.
כל אחד מששת רכיבי המודל נבנה מיסודות שונים ומפעילויות ארגוניות, שתוצאותיהן מביאות לתוצרים המבוקשים. רכיבים אלה הם: מודעות, רצון להתמודד, מיקוד שליטה פנימי, חוללות עצמית (=אמונה וביטחון ביכולת), לכידות ומחויבות, היוצרים במשותף חוסן תפקודי הנדרש לפרט ולארגון. נתאר להלן כל אחד מהרכיבים האלה.
הרכיב הראשון בהפעלת המודל הוא יצירת מסגרת של מודעות למשבר, למצב החירום או לאסון, בין שהתרחש, בין שהוא מתרחש ובין שהוא ממשמש ובא. מחיר המודעות הוא הקטנת הגנות ההכחשה, ההתעלמות או ההדחקה. משהו השתבש והתקלקל. נקטעו הרציפויות - הפסיכולוגית, התפקודית, החברתית. לפנינו מצב חירום או אסון. תפקוד רגיל לא יועיל. המודעות למצב יוצרת לחץ לספק פתרון ולהפחית את החרדה.
הרכיב השני במודל: יצירת רצון של הפרט והארגון להתמודד עם המצב הכפוי והאילוצים הנובעים ממנו (לעומת מצב של בריחה ונטישה). בדרך-כלל, יצירת רצון זה כרוכה בהבנה, שחשוב וחיוני שהארגון ימשיך להתקיים ולתפקד למרות המצב.
הרכיב השלישי במודל: יש לפתח מיקוד שליטה פנימי. על הפרט, כמו על הקהילה כולה, להתמקד בדברים שיש להם אפשרות להשפיע ולהכריע בהם, שאם לא כן לא ייעשה דבר. משפט מפתח: "יש לי חשיבות מכרעת בתהליך ההתמודדות!".
הרכיב הרביעי, הנובע מהקודם: חוללות עצמית, כלומר אמונה ביכולת להביא לתוצאות חיוביות. "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה!" "אם הם יכולים – אז גם אנחנו!".
הרכיב החמישי: לכידות היא המפתח לריכוז מאמץ ולתמיכה הדדית. "כל אחד הוא נר קטן, וכולנו אור איתן". "אחד בעד כולם וכולם בעד אחד".
ולבסוף, הרכיב השישי: מחויבות היא המפתח להתגברות על הקשיים שבהתמודדות. כל פרט מחויב לתהליך ולשותפיו לתפקיד, ומפתח ומפגין נחישות והתמדה. "מצפים ממני," "אני מצפה מעצמי," "אם נלך מספיק זמן, נגיע!".
 
דוגמאות לפעילות ארגונית לבניית "חוסן יהלום"
 
פיתוח מודעות
אספת הסברה של החברים בארגון – יישוב, קהילה, בית-ספר - עם הנהלת הארגון, הצגת נתונים ודוגמאות למצב החירום או האסון ומתן הסבר מהי משמעותו לארגון ולחברים כפרטים.
הפצת מידע על מצב החירום בצינורות התקשורת הארגונית, דוגמת לוחות מודעות, מכתבים לעובדים, שיחות עם ממונים ומנהלים, פעילות ועדי עובדים וכו'.
 
פיתוח רצון להתמודדות
הסברה והדגשה, כי המשך הארגון ותפקודו הם קריטיים לחיי החברים בארגון ו/או לקוחותיו (גם אם במתכונת שונה או בהיערכות זמנית המקובלת על הנהגת הארגון ו/או הקהילה וחבריהם).
 
פיתוח מיקוד שליטה פנימי
הצגת מקרים מהעבר ודוגמאות כיצד פעילות הארגון והחברים שינתה את מגמת האירועים. חשוב למקד את תשומת הלב באותם נושאים ופרמטרים שהארגון והחברים הם בעלי השפעה מכרעת עליהם.
 
חיזוק החוללות העצמית
חיזוק ביטחון החברים ביכולתם להתמודד עם האירועים באמצעות הדרכה ואימון, הצגת התמודדות מוצלחת מהעבר, הצגת התמודדות מוצלחת של ארגונים אחרים דומים, ביטויי אמון ביכולתם של החברים להתמודד עם הקשיים והצגתם כאתגר, יצירת מסגרת תמיכה והתייחסות לצורכי הפרט ומשפחתו (מנוחה ומשמרות, מזון ושתייה, דיבוב פסיכולוגי והקשבה וכו').
 
יצירת לכידות
פעילות גיבוש והזדהות ארגונית; מתן ביטוי לערכים משותפים ארגוניים (מורשת הארגון והקהילה); התמקדות בגורל המשותף, בתלות ההדדית ובצורך לגיבוי ותמיכה הדדיים; יצירת מסגרות תמיכה בחברים ובבני משפחותיהם; יצירת כלים להקלת התפקוד, כגון דאגה לחברים ולבני משפחותיהם (סיוע בהעסקת ילדים ובדאגה להם, סיוע בדאגה להורים נתמכים, עזרה בהסעות וכו'); מתן הכרה והוקרה לחברים שפעלו מעבר לחובתם ולמצופה מהם.
 
חיזוק המחויבות
מתן ביטוי פומבי לציפייה לתפקוד ולהתמודדות של החברים עם קשיי המצב; מתן דוגמה אישית נאותה של מנהיגים ודמויות מפתח בארגון; יצירת צפי מערכתי מובנה, כגון דיווחים תקופתיים על הישגים ותוצאות התמודדות, לוחות זמנים להשלמת משימות, קריטריונים ומדדים לתוצאות הרצויות ומסגרות השלמה להשגתן (בלא ויתורים); פיתוח נורמות של נחישות והתמדה בהשגת התוצאות, תוך חיפוש חלופות לפתרון ולא תירוצים ("לא תמיד מצליחים מיד, אך זו לא סיבה להתייאש!"); מתן משמעות, ממשית וסימבולית, לתפקיד ותפקוד הארגון במציאות של אסון וחירום.
 
מוטיבציית הפרטים החברים בארגון לתפקד בזמן חירום
בנושא המוטיבציה של חברים בארגון עסקו אברהם מסלו (Maslo) ופרידריך הרצברג (Herzberg), אשר הציגו שני הסברים שונים לגורמי המוטיבציה המביאים אדם להשתייך לארגון ולתפקד בו היטב. הרצברג, בתיאוריית שני הגורמים שלו, הבחין בין גורמים היגייניים, או גורמי תחזוקה, לבין גורמים מוטיבציוניים. הגורמים ההיגייניים, שמספק הארגון, מביאים את האדם להשתייך לארגון ולתפקד ברמה המינימלית הנדרשת כתנאי לחברותו בו. לעומתם, הגורמים המוטיבציוניים, שהם עמדות וסיפוקים של האדם מעצם ההתמודדות עם אתגרים ומשימות קשות, נובעים מהאדם עצמו ומאמונותיו, ואינם מושפעים מתגמול שמעניקים אחרים אלא מתגובתם ומתמיכתם הרגשית והפומבית.
לפיכך, חוסן היגייני (תחזוקתי) תלוי בהזרמת אמצעים ומשאבים מחוץ לארגון ומן הארגון לחבריו, על מנת שימשיכו לתפקד במצבי הקושי; ולעומת זאת, חוסן מוטיבציוני (פנימי) נובע מהאמונות, הערכים, המסירות, ההזדהות והמחויבות של החבר. חוסן זה מתקיים למרות הקושי, מגבלת המשאבים והלחצים שגורמים חיצוניים מפעילים על הארגון.
מודל סולם הצרכים של מסלו, לעומת זאת, שהוא ידוע יותר, מתמקד בחמש קבוצות צרכים ובהייררכיה ביניהן. על פי העיקרון הידוע של מסלו, הצורך, והרצון לספקו, מתעוררים רק לאחר שצורך בסיסי יותר סופק.
התייחסות נאותה לתשומות שני המודלים תסייע לחברי הארגון לפתח חוסן תפקודי ומחויבות לתפקידם בשעת חירום ואסון.
 
סיכום
מודל חוסן היהלום הוא מודל לפיתוח חוסן קהילתי/ארגוני/מערכתי, השואב את יכולותיו להתמודדות עם מצבי משבר, חירום אסון שהארגון נתקל בהם במהלך חייו מחזון, מנהיגות, לכידות ואמונה בנחיצות הישרדות הארגון.
בישראל כיום, אירועים אלה מצטברים לשרשרת מתמשכת של אילוצים כלכליים, ביטחוניים וחברתיים (כגון איומי חמאס וחיזבאללה, משבר כלכלי עולמי, גירעונות וצמצומים ארגוניים, פיטורין המוניים ואבטלה, שחיקת שכר והתגברות העוני ועוד), ומשום כך עולה חשיבותו של החוסן המערכתי הארגוני להבטחת תפקוד תקין (או "רציפות תפקודית", Business Continuity) של ארגונים, מערכות קהילתיות והחברה בכלל.
לימוד עקרונות המודל והשימוש בו מעניקים יתרון לארגונים, יתרון שחשיבותו רבה בימים אלה, שבהם התחזיות בעולם ובארץ הן לשפל כלכלי ותעסוקתי מתמשך ומצב ביטחוני מעורער.